פסק-דין בתיק ע"ר 26583-11-11

השופטת לאה גליקסמן

1.     ערעור זה סב על החלטת רשם בית דין זה, השופט אילן סופר מיום 24.10.11 (ע"ע 26306-09-11), בה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 9.6.11 (השופטת אילת שומרוני ברנשטיין ונציגי הציבור עוזיאל אבישר ודניאל ילין; תע"א 2785/08).

הרקע לערעור, כעולה מכלל החומר שבתיק, לרבות תיק בית הדין האזורי :

2.     המשיבה היא עמותה רשומה המעניקה שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי. המערערת הועסקה על ידי המשיבה כסייעת בגן ילדים עד לפיטוריה, בסוף שנת לימודים תשס"ז (30.8.2007).

3.     מהלך הדיון בבית הדין האזורי:

3.1.                     עילות התביעה בכתב התביעה שהגישה המערערת היו: דמי הבראה לתקופה בת שבע שנים; החזר ניכוי שכר בשיעור של 10%; פדיון ימי מחלה שלא נוצלו; אי העברת כספים לקרן הפנסיה. כן נטען כי הוותק של התובעת הוא 28 שנים ולא 24 שנים.

3.2.                     בדיון ביום 29.1.2009 ניתן פסק דין חלקי בעניין תשלום דמי הבראה בעד שנתיים אחרונות לעבודתה של המערערת, ונקבע כי התביעה ליתרת דמי הבראה נדחית בשל התיישנות.

3.3.                     בדיון ביום 11.3.2010 הצהיר ב"כ המערערת כי היא מוחקת את תביעותיה לפדיון ימי מחלה ולפיצוי בעד הפרשות בחסר לקרן הפנסיה.

3.4.                     במהלך הדיון בבית הדין האזורי נחתם הסכם הבראה נוסף בין המדינה לבין המשיבה, ומתוקף אותו הסכם שולמו לתובעת פיצויי פיטורים. ב"כ המערערת הודיע לבית הדין כי הצדדים לא הגיעו לפשרה בעניין סכום פיצויי הפיטורים. בדיון שהתקיים ביום 18.11.2010 הודיע ב"כ המערערת כי יידבר עם חשבת השכר של המשיבה, וככל שלא יגיעו לפתרון מוסכם יציג בפני בית הדין את המחלוקת הספציפית בעניין פיצויי פיטורים.

3.5.                     ביום 5.5.2011 התקיים דיון הוכחות. ב"כ המערערת לא העלה במהלך הדיון כל טענה בעניין סכום פיצויי הפיטורים ששולם למערערת, והמערערת גם לא העידה בעניין זה. המערערת נחקרה על תצהירה שהתייחס לניכוי 10% משכרה בלבד.

3.6.                     ביום 16.5.2011 התקיים דיון נוסף לשמיעת הוכחות המשיבה וסיכומי טענות הצדדים. ב"כ המערערת לא התייצב לדיון זה.

3.7.                     נציין, כי תביעתה של המערערת התבררה במאוחד עם תביעות של עובדות אחרות של המשיבה.

4.     בית הדין האזורי דחה את התביעות להחזר ניכוי שכר בשיעור של 10% לאחר שמצא כי בהתנהגותן השלימו עובדות המשיבה, לרבות המערערת, עם הפחתת שכר בשיעור של 10% במהלך כל התקופה השנויה במחלוקת והסכימו לכך.

5.     פסק הדין ניתן ביום 9.6.11, והומצא לבא כוחה של המערערת דאז, עו"ד רונן גולדין ביום 14.6.11. לפיכך, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 14.7.11.

6.     ביום 20.7.11 שיגרה המערערת למזכירות בית דין זה בפקס העתק מפסק הדין ומפנייה הנושאת תאריך 6.7.11, ביקשה כי בית הדין ישלח לה שובר לתשלום אגרה ויקבע מועד לדיון בתיק. בשיחת טלפון שערכה המזכירות עם המערערת ביום 21.7.11 הוסבר לה כיצד עליה להגיש את הערעור. בשל פגרת בתי המשפט אשר החלה ביום 20.7.11, שלחה המערערת הודעת ערעור בדואר רשום, והיא התקבלה במזכירות בית הדין ביום 4.9.11. לאחר שהודיעה מזכירות בית הדין למערערת כי על פני הדברים הוגש הערעור באיחור, הגישה המערערת ביום 12.9.11 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

הבקשה להארכת מועד והחלטת הרשם :

7.  בבקשתה להארכת המועד טענה המערערת כי האיחור בהגשת הערעור נבע מכך שפסק הדין של בית הדין האזורי הונח במשרדי בא כוחה במשך שבועיים ללא ידיעתה; המערערת הגישה את הערעור בכוחות עצמה, כאשר תחילה שלחה פקס למזכירות בית הדין ואליו צירפה את פסק הדין; המערערת הונחתה כיצד להגיש את הערעור ובשל פגרת בתי המשפט, הערעור נשלח בדואר רשום. לגופו של עניין טענה המערערת כי סיכויי הערעור טובים, כי פסק הדין התייחס רק לעילת התביעה בעניין ניכוי 10% משכרה.

8.  המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המערערת לא הראתה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת ערעור. עוד טענה המשיבה כי לא הובא נימוק משכנע לאיחור בהגשת הערעור וסיכויי הערעור אינם גבוהים. 

9.  בהחלטה מיום 24.10.11 דחה רשם בית דין זה את הבקשה להארכת מועד. הרשם קבע, בהסתמך על ההלכה הפסוקה, כי תקלה במערכת היחסים שבין לקוח לעורך דינו אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד; למערערת לא היה הסבר המניח את הדעת לאיחור הרב בהגשת הערעור; היה למערערת די זמן להגיש את הערעור. אשר לסיכויי הערעור, קבע הרשם כי הם אינם גבוהים ולכן גם הם אינם בגדר "טעם מיוחד". בעניין זה קבע הרשם כי פיצויי הפיטורים שולמו במסגרת הסדר פשרה; לעניין דמי הבראה ניתן פסק דין חלקי, ובכל מקרה לאחר סיום קשר העבודה תשלום דמי הבראה הוא בעד פרק הזמן של השנתיים האחרונות בלבד; קביעתו של בית הדין כי המערערת הסכימה להפחתת שכר מבוססת על הראיות בפניו, וערכאת הערעור לא תתערב בהן.  

טענות הצדדים בערעור :